החל מספטמבר התחלתי, למי שזוכר, הסאבסטאק שלי. המטרה שהוגדרה אז היתה כתיבה במשך שנה, קרי, 52 פוסטים. בפועל, הגעתי ל־49 פוסטים ועוד שלושה פוסטים שמסיבות כאלו ואחרות בחרתי לא לפרסם שם לעת עתה. השבועיים האחרונים התאפיינו בהתלבטויות על המשך הדרך, ולכן לא פרסמתי בהם. בשורה התחתונה אני יוצא לפגרה עד להחלטה על הפורמט שמתאים לי להמשיך לפרסם בו, פגרה שבמהלכה מן הסתם בטעות יתפלק לי פה ושם פוסט (יש אחד בבישולים).
ברמה האישית זה היה תרגיל מעניין. בין רבע לשליש מהפוסטים כבר היו קיימים אצלי לפני שהתחלתי בפרויקט – והמגירה עדיין גדלה, והרעיונות עדיין צצים. למרות זאת, היו כמה וכמה פעמים שהרגשתי שאני יורד ברמה העיונית או\וגולש לפופולריות־יתר שבפשטות לא מעניינת אותי. פתאום יש לי פחות זמן לכתיבה היותר רצינית שלי, שבה, צריך להודות, אין לי פידבק מיידי שמעודד אותי להתמיד בה – והיא הרבה יותר דורשנית. פתאום אני רואה דברים שכתבתי שפשוט לא הייתי כותב אחרת ללא המסגרת הזו, ואני מאוד מחבב אותם.
(למי שזוכר, הפוסט על מספר הסיפורים, הסדרות, על הניצחון, ביקורת הצביעות בימין הפוליטי אצל קוזלק, האנס בר המזל בפוליטיקה המודרנית, וארבע אהבות של לואיס)
בפועל, זה יבול מאוד דל, ביחס למה שאני מחזיק שהוא לכל הפחות מעניין, ביחס לכל מה שפורסם. עוד, הניסוי הדגים יפה שעבור *סוג הכתיבה שמעניין אותי לכתוב* אין קהל גדול. הגדילה במנויים ממוצעת. בערך חצי מהארץ וחצי משאר העולם. אין פה, ברמת הפלטפורמה, משהו להתגאות בו ובגדול זה בסדר. זה רק אומר שזה לא נתיב להכנסה מרכזית או צדדית עבורי. עוד, אני כרגע ממקבל שלוש עבודות ומכינה יומיומית ביוונית עתיקה, מה שבמילא מכריח אותי לעשות ויתורים עד סוף הקיץ לפחות.
תודה רבה למי שקרא עד כה, מקווה שתשארו מעודכנים אם וכאשר אגיע לפורמט וקצב חדש שאני ארגיש שאני יכול לעמוד בו.